רקע לכתיבת התוכנית המצוקה החברתית וחסך במיומנויות חברתיות בקרב ילדים וצעירים עם צרכים מיוחדים היא תופעה מוכרת ומובהקת. מהלך השילוב בבתי הספר אכן תורם רבות לקידומם הלימודי של ילדים אלו אך מבחינה חברתית, לעיתים רבות גורם לעיכובים בהתפתחות ולהיווצרות דימויי חברתי נמוך. למעלה מ 25 שנה פועלת בישראל מערכת חברתית למען ילדים ונוער עם נכויות מוטוריות קשות. שם הרשת "בתי הגלגלים" בשנת 2001 נכתבה תוכנית פרויקט באשלים אודות פיתוח בתי הגלגלים בפריפריה ויצירת תוכנית חינוכית לאירגון. בסופה של העבודה נכתב על כך שלאור הצלחתו של המודל, יש מקום לבחון את אפשרות יישומו לגבי אוכלוסית נכות אחרת.
בשנת 2003 נוצר קשר ביני לבין ד"ר ברכה ברכה מפקחת ארצית בנושא ילדים עם לקויות ראיה. ההכרות הורחבה למפגש עם ראש השירות לעוור מר יוסי קורסיה ומנהל בית חינוך עוורים מר חיים רשלבך. לאחר מספר מפגשי הכרות, צפיה בעת מפגש נוער יחד, ו6 ראיונות עם מנהלי בית חינוך עוורים, מנהלי השירות לעוור במשרד הרווחה, הפיקוח במשרד החינוך, וכן קריאת חומר אשר ניתן לי, לא מצאתי פערים משמעותיים בעמדות ובתפישות בין המרואיינים לבין החומר אשר קראתי אלא בכמה דגשים.
להלן התפישות והעמדות אשר השתקפו מתהליך הלמידה שלנו: 1.קימת הסכמה רחבה על כך שמערכת חברתית חינוכית בלתי פורמלית, אמורה לתת מענה משמעותי לבדידותם של הילדים העוורים וכן מענה לחסך באינטראקציות והתנסויות החברתיות. 2. המרכיב המשמעותי ביותר בתוך מסגרת חברתית שכזאת היא הפעילות בקרב קבוצת השווים, קרי חבריהם המתמודדים כמותם עם הלקות. הצמא לקבוצה חברתית שכזאת בא לידי ביטויי בהצלחות המפגשים המתקיימים בחופשים בבית חינוך עוורים. 3. מסגרת הפעילות אמורה להיות מותאמת ליכולות ולמגבלות של הילדים וע"י כך לאפשר בטחון ונינוחות שאינם מתאפשרים במערכות אחרות בהן קיים לחץ על הילד להתאים עצמו ולמסגרת. 4. יש צורך להרבות באינטראקציות חברתיות בסביבות משתנות ובהתנסויות דרך פעילויות ומשחקים על מנת להגביר את הבטחון העצמי והיכולת לתפקד במצבי אי ודאות, אשר כה מאפיינים את התנהלותו של העוור בסביבה. 5. יש צורך לחפש ולמצא היכן הילד העוור יכול להביא עימו יכולת מפצה על נחיתותו בתחום הראיה, על מנת להשאירו כמתמודד אטראקטיבי בחברה ובעולם העבודה. בכל מקרה מכיון שהתחום הורבלי תקין יש להרבות באינטראקציות בינאישיות על מנת לפתח מיומנות חזקה יחסית בתקשורת הבינאישית.
6. יחד עם הדאגה האמיתית להשתלבות בעולם העבודה ובקהילה בעתיד יש מקום גם לצעירים עם צרכים מיוחדים למורטוריום. קרי פרק זמן בו האחריות על המתבגר היא חלקית והוא מקדיש את זמנו להתנסויות שונות אשר יתרמו בעתיד לתפקודו כבוגר.
התוכנית בפועל מטרות 1.יצירת מסגרות פעילות קבועות לפעילות חברתית הפגתית אשר מפחיתה את הבדידות ויוצרת קשרים וחוויות המחזקים את הילד ואת משפחתו. 2. יצירת מסגרות פעילות המקנות מיומנויות חברתיות המכוונות להתפתחות לילדים ולמתבגרים וכן חושפות את הנוער להתמודדויות חברתיות וקהילתיות שונות ומגוונות. 3. יצירת קהילת מתנדבים צעירים אשר עשויים להוות גוף בלתי פורמלי המהוה מקור תמיכה למשפחות לעת משבר וביוםיום. 4. יצירת מסגרת של צעירים מחוייבים אשר לאחר פרק ההדרכה הממושך יחסית (3-4 שנים) ישמשו כשגרירים לנושא שילוב בוגרים עם לקות ראיה בחברה ככלל ושוק העבודה בפרט. 5. יצירת בתים אשר מקיימים סולידריות חברתית בין קבוצות שונות של צעירים: דתיים, חילונים, שמאל וימין, אשר פועלים יחד למען רווחתו והתפתחותו של הילד לקוי הראיה בישראל. אוכלוסית היעד ילדים עם ליקויי ראיה אשר נמצאים בבידוד חברתי כלשהוא ו/או סובלים מעיקוב התפתחותי אשר התנסויות במערכת חברתית בלתי פורמלית עשויות לקדמם. תינתן עדיפות למשפחות אשר ילדיהם נמצאים בסיכון גבוה יותר. יחד עם זאת יש לעצב את החלוקה או המיון לקבוצות כך שבכל קבוצה יש גרעין חניכים בעלי פוטנציאל גבוה לפעילות חברתית. החניכים המיועדים אמורים להצטרף מכלל מערכת החינוך הרגיל והמיוחד.
מסלול ב"גובה העיניים" התוכנית מתבססת על פעילות קבוצתית אשר מתקיימת במהלך סופי שבוע, אחת לחודש. החניכים והצוות מקיימים פעילות כולל לינה במתחם שלהם. בחופשים יתקימו קיטנות לגילאים הצעירים ומחנות לגילאים המבוגרים יותר. הפעילות תתקיים מגיל 12 ועד גיל 18 בוגרי ב"גובה העיניים" ימשיכו לפעול כמועדון חברתי אשר הם מובילים אותו. במהלך שנות החניכות הקבוצות יעברו מסלול המסומל בעזרת שלבי צמיחה בבתים. השלב העליון יכלול קורס מדריכים צעירים אשר אמור להכשיר את המתאימים מבין הצעירים להיות מדריכים בבתי "בגובה העיניים".
ראציונאל לתוכנית חינוכית עלינו לראות לנגד עינינו התאמה של מודל תנועת נוער, לילדים עם לקויות ראיה. התוכנית תיבנה כמסלול קבוצתי אשר שלביו מורכבים מנושאים שנתיים, על-פיהם יפעלו הקבוצות. בתוך מסגרות הנושאים והמטלות של הקבוצות על הצוות לפתח מיומנויות ספציפיות בקרב החניכים אשר נזקקים להם כיום ולטובת תפקודם האוטונומי בעתיד, כמו למשל פיתוח אמפטיה לצרכי הזולת או אסרטיביות (לצרכים העצמאיים), פיתוח יכולת לעבודת צוות, פיתוח הכושר הרטורי ועוד.
גולת הכותרת של המסגרת אמורה להיות ההדרכה בקצה המסלול והשירות או מה שנקרא פעם "הגשמה" על מנת שכל המערכת תשדר כבר בגירסה דה-ינקותה: זהותו של אדם עם לקות ראיה בחברה אינה של צרכן שירותים פאסיבי אשר האורינטציה הראשונית שלו היא : "מגיע לי", אלא "אני תורם את חלקי" תמיד ובודאי בתקופה בה צעירים משרתים בתוכניות שונות. לא חסרים מודלים של צעירים עם צרכים מיוחדים אשר עשו למשל שירות לאומי או צבאי ועשויים לשמש עבורינו, השראה. הם מועמדים נפלאים למערכת ההדרכה בבתי "בגובה העיניים". התרומה לזולת ולחברה דווקא בקרב אוכלוסיות חלשות ומוחלשות, משמשות כמנוף יעיל לפיתוח הבטחון העצמי ושיפור הדימויי והערכה העצמית.
מבנה הקבוצה קבוצה תכלול כ15-20 חניכים בני שכבת גיל דומה. הקבוצה תשאף לאיזון בין בנים ובנות ולא תעלה על מחצית ילדים עם עוורון מוחלט (הסטטיסטיקה מעמידה שליש לעומת שני שליש עם ליקויי ראיה) על מנת ליצור קבוצה אשר יש בה פוטנציאל לתפקוד מה יותר עצמאי עם השנים.
מבנה ופרופיל צוות המדריכים צוות המדריכים לכל קבוצה בת 20-15 מדריכים יכלול 6 מדריכים. המדריכים יהיו צעירים בשנות העשרים לחייהם, יש לשער שמרביתם סטודנטים. המדריכים בעלי מיומנויות חברתיות גבוהות בעלי תחושת אחריות ושליחות. צעירים אלו אמורים לקבל את התפישה אודות "תנועת נוער לילדים עם לקויות ראיה" אל מול תפישות טיפוליות שונות אשר אינן תואמות מודל זה.
בצוות קיים איזון בין בנים לבנות וכמו כן בין דתיים לחילונים . כל זאת על מנת להציע לחניכים דמויות הזדהות מגוונות. כמו כן מבנה שכזה עונה גם על צרכים של הצוות עצמו הרואה בבתים מעין אלו מוקדים חברתיים עבורו. בנוסף הפעילות תותאם גם למגזרים אחרים בחברה הישראלית, ועפ"י מודל זה יבנה גם צוות ההדרכה המתאים ביתור לתפקיד בכל קבוצה.
מאחר והפעילות של צוות המדריכים היא התנדבותית המערכת תדאג להחזרי הוצאות באופן מלא ונדיב. המדריכים יחתמו על מסמך בתחילת פעילותם אשר ישקף את מחויבותם למסגרת.
ניהול וריכוז התוכנית רכזת בשכר, בעלת הכשרה וניסיון בחינוך בלתי פורמלי לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים. בעלת יכולות פדגוגיות ואירגוניות אשר יודעת לעצב את הפעילות יחד עם המדריכים והחניכים. הרכזת היא עובדת עמותת כיוונים ומונחית ע"י מנכ"ל העמותה. במקביל עם זאת מקיימת הרכזת מפגשי עבודה עם הצוות הבכיר המוביל את החינוך והטיפול באוכלוסיית הילדים עם ליקויי הראיה בישראל.
צוות היגויי צוות היגויי כולל כיום את ד"ר ברכה ברכה, מר יוסי קורסיה ואילנה בריטמן מן השירות לעוור וגידי צור מעמותת כוונים. לאחרונה הוצע לאשלים להשתלב בפיתוח התוכנית. הפרויקט יוגש בעזרת יעל נאמן ורבקה שי לוועדה המקצועית של אשלים. הייתי רואה בברכה את הצטרפות הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי לפיתוח התוכנית.
בישיבה האחרונה של צוות ההיגויי הוחלט על בניית קבוצה נוספת במרכז ותחילת בדיקת היתכנות של הקמת סניף בגובה העיניים בצפון. נראה שהצרכים הרבים בפריפריה הצפונית הכוללת את המגזר הערבי וההתמקדות הלאומית בצפון מאפשרים חלון הזדמנויות לפיתוח שכזה.
גופים קיימים החינוך המיוחד משרד הרווחה השירות לעוור עמותת כוונים אשלים תחום ילדים ומשפחות עם צרכים מיוחדים.
גופים נוספים אפשריים ביטוח לאומי הקרן למפעלים מיוחדים חברה למתנ"סים גוף עסקי כלשהוא
צרכי הפיתוח בשלב זה אני יכול לזהות שני צרכים מרכזים. האחד פיתוח תורת הדרכה אשר מתאימה ועונה על הצרכים הנורמטיבים והצרכים הייחודיים של אוכלוסיית הילדים עם לקויות הראיה. מאפייני הקבוצות הללו שונות למשל מן ההדרכה בקרב הקבוצות עם הלקות המוטורית ויש לכך השלכות רבות בין היתר: תכני הפעילות, היקפי צוות, הכשרת צוות, קשר עם משפחות ועוד.
יעד נוסך הוא פיתוח תוכנית הנשענת על משאבים כספיים יציבים לצד פיתוח מערכת גיוס פילנטרופית.
הפעלת התוכנית התוכנית פעלה במשך שנת תשס"ה בהצלחה מרובה במסגרת נוער יחד בית חינוך עוורים וחידשה את פעילותה בשנת תשס"ו ב"בית מרים" אשר ברחובות. הרקע לפרישה מן הפעילות במסגרת בית חינוך נבע מהבדלים בתפישת מהות הפעילות במערכת שכזאת. בכל מקרה בית חינוך הפגיש את החניכים בחופשים ואילו תוכנית בגובה עיניים רואה בעיקר את המפגשים השוטפים בסופי השבוע ובחוגים את עיקר העשיה שלה. בנוסף לכך "בגובה עיניים" בדומה לבתי הגלגלים בונה את ציר התוכנית על המפגש המתמשך בין סטודנטים מתנדבים לילדים.
באופן כללי אני רואה את עצם קיומן של אלטרנטיבות כמציאות מבורכת בעיקר עבור החניכים אך גם עבור תוכניות שונות (ראה תחרות בין תנועות הנוער) המדרבנות עצמן להגיע לאיכויות גבוהות יותר וכן לייחודיות תרומתן.